מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ברוגמן ואח'

החלטה

העניין שבפני, בקשה למתן רשות להתגונן בפני התובענה אשר הוגשה.

אקדים ואציין, כי מצב ייחודי נמצא בפני, לאור מכלול ההליכים אשר נוהלו בתיק זה עד לשלב הנוכחי, בו הועבר התיק לטיפולי.

התובענה הוגשה כתובענה בסדר דין מקוצר, כאשר על פי המצוין בכתב התביעה, עילת התובענה הינה: "תרמית, עשיית עושר, השבה, נזיקין". ביום 15.3.2011, הוגשה על ידי הנתבעים בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", שכן נטען כי התובענה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר. ביום 28.7.2011 ניתנה החלטת כב' הרשמת ש. פומרנץ, הקובעת כי התובענה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.

ההחלטה כאמור, מגלמת בתוכה, שגיאה משפטית בולטת, אשר לא ניתן להתעלם ממנה. אמנם, אין הח"מ מהווה ערכאת ערעור על החלטה כב' הרשמת פומרנץ, ואף הרבה פחות מכך, ואולם נשאלת השאלה: ככל שגורם שיפוטי אליו מועבר הטיפול בהליך משפטי, יתעלם מהוראות הדין, גם כאשר מחויב הוא להעלותן מיוזמתו, רק בשל שגיאה משפטית בעבר שבסדרי דין?

ביהמ"ש מוסמך ולעתים אף מחויב, לבדוק את כשירות התובענה להידון בסדר דין מקוצר, ולעמדתי, גם אם ביהמ"ש בעבר סבר אחרת, הואיל ומדובר בשגיאה בולטת, לא ניתן לשמר את הטעות (הגם שלא מדובר בטעות מבחינה מהותית, אלא טעות בסדרי הדין בלבד), רק מהטעם של כיבוד בין ערכאות (בבחינת, "אמת ויציב – אמת עדיף") . ראה לעניין זה, ע"א 7/78 קמחי נ' איצקוביץ, פ"ד לג (1) 421 , שם נפסק:

"הרשם אינו מנוע - ואוסיף ואומר שהוא חייב - לבדוק אם התביעה ממלאת על פניה אחרי הדרישות של תקנות 269 ו-270, גם אם הנתבע לא ביקש רשות להתגונן. תביעה הלקויה מבחינה זו אינה עוברת אף את המפתן לקראת מתן פסק-הדין בסדר דין מקוצר. אין זה ענין בין התובע והנתבע אלא בין התובע ובית-המשפט או הרשם, החייב לשמור על הדרישות שהתקנות קובעות לשם מתן פסק-דין בסדר דין מקוצר " .

התובענה מכילה עילה של עשיית עושר ולא במשפט – הן בכותרת התביעה והן בסעיף 11 לכתב התביעה, שהינה עילה אשר על פניה, אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר (ומשכך – אינה יכולה לשמש כתובענה לסכום קצוב).

אומר על כך א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 401:

"הוספת עילה חלופית, לדוגמה, עילה שעניינה "עשיית עושר ולא במשפט", שאינה מבוססת על ההסכם או על השטר, מונעת מהתובענה מלהידון בהליך כזה. כי הרי תובענה בשל "עשיית עושר ולא במשפט" מוגשת, בדרך כלל, רק כאשר אין חוזה בין בעלי הדין. כך, לפעמים, גיבוב עילות חלופיות בניסוח כתב תביעה עלול להיות בעוכרי התובע".

יוצא, אם כן, כי כלילתה של אותה עילה חלופית, פוסלת הלכה למעשה, את ההצדקה לניהול ההליך "בסדר דין מקוצר". וארחיב אף יותר: לפי א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 400:

"אם מגלים, בעת בדיקת התביעה, עילת תביעה כלשהי (אפילו חלופית) שאינה ראויה להידון בסדר דין מקוצר – תימחק הכותרת, שכן קיומו של חלק בתביעה שאינו ראוי להידון בהליך מקוצר זה פוסל את התובענה כולה מלהידון בדרך דיונית זו".

ראה לעניין זה, אף את ר"ע 192/84 אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד לח (2) 581.

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי אין התובענה כשירה להידון ב"סדר דין מקוצר", ודינה להיות מועברת לפסים של סדר דין מהיר. אציין כי במסגרת ישיבת ביהמ"ש מיום 8.7.2012 הובא נושא זה בפני הצדדים, ואולם מטעם שבהחלט אינו מובן, סירבה התובעת, אשר הגישה התובענה בעילה שאינה יכולה להידון בסדר דין מקוצר (וייאמר כי תביעה נזיקית, ממילא אינה לסכום קצוב), להעביר התובענה לסדר הדין הנכון בהקשר זה.

אוסיף ואציין, כי אף לגופו של עניין, נוטה הייתי ליתן רשות להתגונן בפני התובענה. התובענה מנוסחת בלשון מינורית, שאינה מפורטת דיה. בכתב התביעה נטענת התרמית הנטענת, ברמז ולא באופן מלא ומפורש, ובאופן הרחוק מאוד, מרמת הפירוט הנדרשת לעילת תרמית, על פי פסיקת בתי המשפט.

למעלה מן הצורך, אביא את סעיף 5 לכתב התביעה הלקוני עד מאוד, במלואם:

"5.על פי זכותה לשיבוב ובהתאם לדיווחם של הנתבעים, הגישה התובענה תביעה לבית המשפט השלום בחיפה (תא"מ) 4943-11-08) כנגד נהג צד ג' וכנגד חברת כלל. או אז התברר לתובעת כי לא תאונה ארכה למכונית אלא המכונית נפגעה אגב נהיגתו של הנתבע 2 שלא עקב "מקרה מקרה" כהגדרתו בפוליסה, ובנסיבות שונות לחלוטין מהנטען בהודעתם לתובעת"

זהו, למעשה, כל פירוט הטענות המופיע בכתב התביעה . זוהי, למעשה, התרמית הנטענת, כולה ובמלואה. הפירוט הינו לאקוני, ולא מפורט. לא מובהר מה אומר המונח הבלתי מפורש "שלא עקב מקרה ביטוח"; לא נאמר מה אירע, אלא נאמר מה לא אירע. לא נאמר מתי הוגש הדיווח אשר לגביו נטען לבעיה, הטעיה או תרמית, ואף לא צורף העתק מאותו דיווח אשר נטען שהכיל את התרמית.

קובעת תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, "כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות". ופירוט בעניין זה, למעט אמירה כללית ולא מפורשת, "שלא עקב מקרה ביטוח", כלל לא נאמרת בכתב התביעה.

ראה לעניין זה דברי ביהמ"ש העליון ברע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה (5) 276 בעמ' 295: